פשר חבקוק
פשר חבקוק (1QpHab) הוא מגילה שלמה יחסית (אורכה 1.48 מ') ואחת משבע המגילות הראשונות שהתגלו ב-1947. החיבור מפרש את שני הפרקים הראשונים של ספר חבקוק על פני 13 עמודות כתובות עברית, בכתב עברי מרובע (מימי הורדוס). אולם, שם האל בן ארבע האותיות, שאסור להגותו, כתוב בכתב עברי עתיק, בשונה משאר הטקסט. המגילה תוארכה למחצית השנייה של המאה ה-1 לפנה"ס.
בחיבור זה הפסוקים מן הספר התנ"כי מועתקים קטעים-קטעים, בסדר שבו הם מופיעים בספר. כך מתגלים ההבדלים בין הטקסט של ספר חבקוק שלפני הפרשן, ובין גרסת המסורה. כל קטע מלווה בפירוש, הנפתח במילה 'פשרו' או 'פשר הדבר על'. הפירוש מתאר אירועים בני זמנו של הכותב בסגנון ספרי הנבואה.
שני נושאים עיקריים נדונים בחיבור. האחד מתייחס למאבקי כוח דתיים בירושלים ולכהונה המשמשת במקדש, והאחר להשלכות של הופעתם של רומאים (המכונים כשדים) על בימת ההיסטוריה. כמו ברוב החיבורים מסוג זה, שום אישיות היסטורית אינה מכונה בשמה המפורש, אך יש דמויות המכונות 'מורה הצדק' או 'איש הכזב', וזהותן טרם התבררה.
מגילה זו, שנשתמרה היטב, היא מקור מידע ראשון במעלה ללימוד על חיי הרוח של הקהילה הבדלנית בקומראן. היא זורה אור על התפיסה של הקהילה את עצמה ומשמשת אמת מידה להערכת דוגמות אחרות בסוגה זו (כמו פשר נחום או פשר מיכה).