היכל הספר
התנ"ך הוא אבן הפינה של העם היהודי. היצירה היהודית כולה מושתתת על טקסט זה, אשר הותיר את חותמו גם על הנצרות והאסלאם.
התצוגה בהיכל הספר במוזיאון ישראל מייצגת מסע בזמן, העוקב בגישה מחקרית-היסטורית אחרי התפתחותו של ספר הספרים. הקומה העליונה מובילה את המבקר דרך כתבי היד הקדומים ביותר ששרדו, אשר התגלו במדבר יהודה, דרך סיפור חיי בני הכת מקומראן, שביקשו לתרגם באורח חייהם את האידאלים המגולמים בטקסטים. הקומה התחתונה מספרת את סיפורו המופלא של כתר ארם צובא, כתב היד המדויק ביותר של נוסח המסורה והקרוב ביותר לנוסח של התנ"ך המודפס שבידינו היום.
דורות של סופרים ומלומדים הקדישו את חייהם להעתקת התנ"ך, להעברת מסורות הקשורות לקריאתו הנכונה ולהטעמות, ולפרשנותו. הם עשו כל שביכולתם כדי לשמור את הטקסט היקר להם מכל משמר ולעתים אף הקריבו את חייהם עבורו. הסיבות ליחס זה מגוונות – האמונה במקורו האלוהי של הטקסט המקראי, ההערצה לעומק רעיונותיו או ההכרה בחשיבותו ההיסטורית-התרבותית – אך דבר אחד ברור: כל עוד יחקרו בני אדם את מהות הקיום האנושי והעולם שבו אנו חיים, ירבה התנ"ך השראה ליוצר, נחמה לסובל ותקווה לאדם באשר הוא.
היכל הספר נבנה כדי לשמור ולהציג את שבע המגילות הראשונות שהתגלו בקומראן בשנת 1947. בניין סמלי זה, כעין מקדש המבקש להביע משמעות רוחנית עמוקה, נחשב נקודת ציון בינלאומית באדריכלות מודרנית. הבניין תוכנן בידי האדריכלים היהודים-אמריקאים ארמנד פ' ברטוס ופרדריק ג' קיסלר, והוא נחנך בטקס רב רושם ב-20 באפריל 1965. מיקומו בסמוך למוסדות הממלכתיים של מדינת ישראל – הכנסת, משרדי הממשלה והספרייה הלאומית – מעידים על החשיבות הלאומית המיוחסת לכתבים העתיקים ולבניין שבו הם נמצאים.
הכיפה הלבנה מסמלת את מכסי הכדים שבהם נמצאו מגילות קומראן הראשונות; הניגוד החד בין צבעה הלבן והצבע השחור של הקיר מולה מתייחס למתח שבמגילות בין עולמם הרוחני של 'בני אור' (כפי שכינו בני הכת את עצמם) ו'בני חושך' (אויביהם). המסדרון המוביל אל תוך ההיכל דומה למערה, ומזכיר את האתר שבו התגלו המגילות.
היכל הספר
האדריכלים ארמנד פ' ברטוס (ימין) ופרדריק קיסלר (שמאל) צילום: דוד חאריס